<h1>ארחות חיים הלכ' תשעה באב סימן ט"ו</h1>
<h2>דף כט:</h2>
וט"ב שחל להיות בשבת או בא' בשבת מעלה על שלחנו כל מה שירצה ואפי' כסעודת שלמה ואינו מחסר כלום ואפי' בסעודה המפסיק בה מפני כבוד השבת וכשחל להיות בשבת דוחין את התענית עד אחר השבת וה"ה דלפני אותו שבת מותר לספר ולכבס ויש אוסרים וכן נראה דעת הר"ם מקוצי ז"ל שכתב בס"ה נהגו רבותינו כשחל ט"ב להיות בשבת לאסור לספר ולכבס כל אותה שבוע שלפניו אע"פי שנדחה עד לאחר השבת והר"י מקור' ז"ל כתב וצריך פי' לפירושו לבד יום ה' או יום ו' מפני כבוד השבת כי איך נאסור יום ה' הלא התרנוהו ואפי' חל ט"ב בע"ש כל שכן כשחל להיות בשבת. גם שאר ימי השבוע נמי חומרא יתירה הוא שהרי לא אסרו רק שבת שחל ט"ב להיות בתוכה ובפרק בתרא דתענית מחלקין בין חל בתוכה לחל להיות בשבת ואין אבלו' נוהג בשבת אפי' מדברים של צנעא. והר"פ ז"ל כתב מיהו שמעתי כי הר"ם נ"ע נוטה להחמיר מדברים של צנעא וטעם להתיר יש לתשמיש המטה דאמרי ט"ב שחל להיות בשבת הואיל ונדחה ידחה ואם היה אסור בדברים של צנעא א"כ אינו נדחה לגמרי ועוד דאם איתא דבדברים שבצנעא נוהג אפי' התענית תעשה בשביל דהרבה בני אדם עושין תעני' חלום בשבת והוי שפיר דברים שבצנעא ומטעמים אלו אין לאסור הדבר לרבים עכ"ל הר"פ ז"ל. וכ"כ הרשב"א ז"ל בתשובה שאין נוהג בו אבלו' אפי' בדברים של צנעא דאבלות ישנה שאני.
